הספר "שבעה נהרות שבעה שערים" נכתב מתוך אהבה וכבוד עמוקים להודו. הוא מורכב מנושאים שונים המשתלבים זה בזה רק בסיומה של הקריאה. הוא מיועד לכל מי שמבקש לגלות את המדינה העצומה הזו מבעד לעיניו של מי ששירת כקונסול הכללי של ישראל למרכז-מערב הודו במומבאי במהלך ארבע השנים האחרונות.

במידה רבה, זהו גם ספר עלינו – על ישראל, בעבר ובהווה.

​

האודיסיאה החברתית-פוליטית הזו לוקחת את הקורא הלוך ושוב אל מעמקי תת-היבשת, ויוצאת למסע אישי מרגש בנבכי החברה הישראלית. דרך תמונת המראה של הודו, וכמי שחי בין שני העולמות הללו, המחבר מותיר ברגישות ובאחריות לשיפוטכם את הפצעים הפתוחים בין ימין לשמאל, בין שימור המסורת אל מול הליברליזם החילוני, ובין אלו שנחשבו בעבר ל"אדוני הארץ" לבין אלו שמבקשים ללא הרף להוכיח אחרת.

​

"הקונגרס הלאומי ההודי היה המקבילה של מפלגת העבודה הישראלית, ששלטה בישראל ביד רמה במשך למעלה משלושה עשורים; עם זאת, היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות באותה תקופה היו קרים ומנוכרים. אינדירה גנדהי היא המקבילה של גולדה מאיר: מנהיגות פטריוטיות ומהנשים הראשונות שעמדו בראשות מדינה, אם כי תופעה זו לא חזרה על עצמה מאז - לא בהודו ולא בישראל. אינדירה וגולדה הן גם דמויות טרגיות. בעוד שגנדי נישאה על כנפי התהילה לאחר המלחמה עם פקיסטן ב-1971, גולדה נשאה על כתפיה את פצעי מלחמת יום הכיפורים ב-1973.

 

מצב החירום עליו הכריזה גנדהי באמצע שנות ה-70, בעקבות ניסיונותיה לתקן את החוקה העמדתה לדין בגין שימוש ברכבה הרשמי למטרות פוליטיות, מזכיר להפליא את הסוגיות השולטות כיום בסדר היום הציבורי בישראל."